tamar marcovit

אני כאן כדי לדבר על עור עבה, על צלקות שחינני לשאת ועל אלו שאפשר לוותר עליהן בקלות, אם תשאלו אותי. באותה מידה אספר למה אני מעדיפה מחטים על פני מייק אפ, ולמה מילוי בשפתיים זה פחות סבבה בעיני.

אז אני כבר קרובה יותר ל45 מאשר ל 40, והעור שלי הוגדר השבוע על ידי הקוסמטיקאית שלי ״כעור מתבגר עם נטיות של עור של מתבגרת״. נו, האבחנות שלה הן תמיד מוזיקה לאזניי. בכל מקרה, את מתקפת הפצעונים הספורדיים אני זוקפת לחובת חמאס, והקמטים הקלים שבצד העיניים ובמצח ? ובכן, גם אותם. מסתבר שאפילו הבוטוקס לא עמד באקספרסיביות של הרבעון האחרון של שנת 23.

עד גיל 38- 39 לא ידעתי מה עמדתי על טיפולים קומסטיים שמערבים מחטים. היו נשים שראיתי ברחוב או הכרתי מקרוב, אפורות שיער ומרובות קמטי הבעה ויפהפיות, ואחרות שהכרתי ועשו טיפולי אנטי אייג׳ינג שונים שריגש אותי לראות. והיו גם דוגמאות הפוכות בשפע, משני צדי המתרס. בגיל 30 וקצת יכולתי לדמיין את עצמי כבוהמיינית נטולת התערבויות. אבל אז הגיע יומולדת 39.

די נו

אז גם בגזרת הטוענות למחט העולם מתחלק לשניים – נשים שמודות בקלילות, לפחות בפני חברותיהן, ואלו שמרגישות מבוכה נוראית. לא יודעת, באופן אישי אני לא רואה סיבה להסתיר את העובדה שאני מתבגרת, או את העובדה שאני מעדיפה את האסתטיקה המתבטאת בעור צעיר יותר. נכון שיש משהו מאוד מגניב בלהיות אחת שמקבלת את ההתבגרות שלה בשלום, אבל בעיני יש משהו לא פחות מגניב בלהיות אחת שמקבלת בשלום את זה שהיא משקיעה משאבים באסתטיקה של הפנים שלה, כפי שהיא משקיעה באסתטיקה של הבית שלה למשל. שניהם מגניבים בעיני, כי בשניהם נדרשת מידה של כנות.

הקוסמטיקאית גם אמרה לי שיש לי עור עבה. אולי בגלל זה באמת אני לא מתרגשת מדי, והאמת היא שאני מודה עליו יום יום. אגב עור עבה, הטיפול הקוסמטי שאני הכי ממליצה עליו (כי בוטוקוס הוא באמת עניין של טעם) הוא מהסוג שמחדיר ומעודד ייצור קולוגן בשכבה התת עורית. יש לזה כל מיני שמות, ואם תכתבו לי במייל אם זה מעניין אתכן אשמח לשתף בפוסטים נפרדים יותר בפירוט, אבל זה הטיפול שאיתו התחלתי ובאמת התוצאה היא עור פנים עבה ואלסטי יותר – מהסוג שלכולנו היה כשהיינו צעירים.

ללכת בלי ולהרגיש בלי

אני חושבת אגב, שזה העניין מבחינתי. אני אוהבת (על עצמי לפחות) טיפולים שמשמרים את האסתטיקה הטבעית, ופחות מתחברת למילויים שמגזימים שפתיים, לחיים או כל אלמנט אחר בפנים או בגוף שלי. אגב, גם השפתיים מאבדות נפח עם השנים, ויש פה ושם מרפאות שיודעות למלא בצורה טבעית ונהדרת (בר רפאלי למשל מספרת שכבר שנים היא עושה שנים מילוי שפתיים, בין היתר, והיא דוגמא מדהימה לטיפולי אנטי אייג׳ינג בשיא טוב הטעם) אבל מבחינתי השפתיים זה ריסקי מדי ולפחות אצלי לא שווה את המאמץ והסיכון. אני מספיק אוהבת את מה שנשאר בשלב זה באופן טבעי מהשפתיים, ומספיק שונאת את המחשבה שאמצא את עצמי עם תוצאה לא מספיק מוצלחת בעיני.

פתחנו פה כל כך הרבה נושאים, אבל בשורה התחתונה אני אסכם את הסיפור מבחינתי. כשמדובר על תאורת יום, שלא לומר תפאורת יומיום- באופן כללי אני מעדיפה מחטים על פני מייקאפ. איכשהו, זה בסוף נראה טבעי יותר.

כמובן שלא על המחט לבדה, ממש ממש לא. עוד לא דיברתי על התזונה (גורם מספר אחת לעור יפה!), השינה (לצערי לא מצטיינת בגזרה הזו, אבל כשישנה טוב העור חלום), הניקוי היומיומי, הקוסמטיקאית, הלחות. אבל באמת אולי מעל הכל, עור יפה מתחיל בכנות עם עצמך.