אין לי מושג, אבל אני שמה לב שכבר שנים שאנשים מקשיבים לי, ואני משערת שזה בגלל שצברתי המון ניסיון בהמון תחומים לאורך השנים מכל מיני סיבות. זה מתחיל בזה שנולדתי למשפחה יוצאת דופן ולתנאים יוצאי דופן, ואת רוב הילדות המוקדמת שלי ביליתי באוניות משא. אני חושבת שזה הפך אותי לאדם שצריך להסביר לעצמו את העולם, ואולי בגלל זה אנשים מתחברים לאופן שאני מנתחת את המציאות כפי שאני חווה אותה.
זה ממשיך בזה שבגיל 30 התגרשתי עם תאומות בנות שנה וחצי, והייתי מוכרחה לפרנס את עצמי ואותן, אבל גם להיות מאוד זמינה כאמא, ולכן העבודה שלי כסטייליסטית אופנה כבר לא יכולה היתה להיות הפרנסה העיקרית שלי. אז חיפשתי עוד אפיקים, ומצאתי, וגם כשלא מצאתי כיוון לקריירה אספתי עוד מידע על החיים.
אולי זה גם קשור להפרעת הקשב וההיפראקטיביות ההיסטרית שלי, שלא ניכרת בתווי פנים העדינים או ההתנהגות המנומסת אמנם אבל קשה לפספס כשבוחנים את קורות חיי. למי שחי מספיק קרוב אליי לפעמים קצת קשה עם הקצב, אבל ליצירת תוכן זו תכונה שמייצרת שפע.
פעם היה לי טור אישי במגזין סוף שבוע של סגנון, מעריב. קראו לו ״ציפור נפש״ והוא היה מבוסס על חשבון הטוויטר שלי, המקום שב 2010 פרקתי בו את המחשבות שלי, לפני שהיכרתי את האינסטגרם. בסוף, כל השטויות השטחיות שאני מתעסקת בהן וכותבת עליהן – תזונה, טיפוח, טיולים, אופנה – בסוף אני תמיד כותבת בעצם על הנפש.
אז אם בא לכם להצטרף למסיבה שלי, אני כאן.
tamar marcovit 